לא בכדי, בחרתי לקרוא לתערוכה הראשונה של יצירותיי – "דנה קמה". השם מסמל עבורי את הפיכת המשבר להזדמנות וליצירת שינוי בחיים. המחלה לימדה אותי לגעת בחיים, לטוב ולרע . 

לגעת באהבה, באמהות, בנשיות, במיניות, בכעס, בעצב ובפחד. לגעת, לחוות, להרגיש ולא לתת לחיים להתפוגג עם המרוץ אחריהם - פרופורציות.

לפני שחליתי ניהלתי עסק עצמאי לקירות דקורטיביים. הייתי אשת קריירה עסוקה ומצליחה, וחילקתי את האנרגיה האישית שלי לכל העולם. התפזרתי גופנית, נפשית ורוחנית בין הלקוחות, המשפחה והחברים. 

מחלת הסרטן כיוונה אותי להתכנסות פנימית. דרך המחלה, "זכיתי" לפסק זמן בו ניתנה לי האפשרות לחשוב מה אני באמת רוצה לעשות, מה אני אוהבת והתחברתי לחיים הפנימיים שלי. 

לאט לאט צמחה והתבשלה אצלי היצירה שממנה, בסופו של דבר, הקמתי את התערוכה. יצירותיי הוצגו כבר במספר תערוכות, אך תמיד ביחד עם אמנים נוספים. "דנה קמה" זו הפעם הראשונה ש-28 מיצירותיי מוצגות תחת קורת גג אחת, ומסמלות את הניצחון על המחלה וההתחברות לאמת בחיי.

מחלת סרטן השד תוקפת נשים מכל קשת אפשרית, ואף אחת לא יודעת את מי תתפוס המחלה ומתי. זה יכול לקרות בגיל צעיר, כשאת עוד עם ילדים קטנים בבית, או בדיוק כשהתקבלת לעבודה חדשה, לפני נישואים או אחרי גירושים.

אותי הסרטן תקף בגיל צעיר. הסרטן שתקף אותי היה אלים במיוחד, אך בזכות הגילוי המוקדם (הרגשתי גוש במישוש אישי - ולא הזנחתי) אני כאן היום. אני כותבת לכן את המכתב זה, וקוראת לכן להיות מודעות לגופכן, כי במידה והמחלה אכן תוקפת, חשוב מאוד לתפוס אותה בזמן, ומוקדם ככל האפשר.

אני חושבת, שללא התמיכה מהסביבה ומנשים נוספות שחוו את המחלה, מצבי היה שונה. לכן, כשהבראתי והתחזקתי, בחרתי גם אני, כמו אלה שעזרו לי בשעתו, להצטרף ל"יד להחלמה" של האגודה למלחמה בסרטן. זהו ארגון של נשים שהחלימו מהמחלה, המושיטות יד ותומכות בנשים שזה עתה חלו. נשים אלו מוכיחות כי גם במאבק זה אפשר לנצח. 

לכל מי שאיתה אני נפגשת ולה אני עוזרת אני מדגישה ומציינת כי "יש חיים גם אחרי המחלה, ולעיתים אף טובים יותר". עומדת לפני עוד כברת דרך של סגירת מעגל, אך אני בריאה.