מחקר חדש מצא קשר ישיר בשיעורי ההישרדות של חולים בסרטן המעי הגס, לאחר שביצעו פעילות גופנית קבועה והפחיתו את זמן הישיבה היומי על הכורסא

פעילות גופנית מעלה הישרדות בקרב חולים

הגדלת היקף הפעילות הגופנית וצמצום זמן ישיבה על כורסא בקרב חולי סרטן מעי הגס, מלווה בשיפור שיעורי ההישרדות במהלך 7-8 שנים מהאבחנה. כך עולה ממחקר חדש שתוצאותיו פורסמו במהדורת ינואר של כתב העת Journal of Clinical Oncology.

בקרב המשתתפים במחקר שהתאמנו הכי הרבה (שעתיים וחצי הליכה בשבוע, או יותר) - הן לפני האבחנה והן לאחריה - נרשמה ירידה של 28-42% בסיכוי לתמותה במהלך תקופת המעקב, בהשוואה לאלו שכמעט ולא עסקו בפעילות גופנית.

בחולים שבילו על הכורסא במשך שש שעות ויותר ביום לפני האבחנה, בהשוואה לאלו שבילו פחות משלוש שעות על הכורסא, נרשמה עליה של 36% בסיכוי לתמותה. אורח חיים סדנטרי לאחר אבחנת ממאירות לווה בעליה של 27% בסיכון לתמותה – למרות שממצא זה לא היה משמעותי מבחינה סטטיסטית.

אמנם הממצאים אינם מוכיחים כי פעילות גופנית משפרת את ההישרדות של החולים, אך הדפוס הנ"ל נותר גם לאחר שנלקחו בחשבון שלב הממאירות ונתוני החולים. החוקרים זיהו תועלת לפעילות גופנית בכל היקף, כבר עם 5-10 דקות פעילות.

שני שליש מהחולים עם ממאירות של המעי הגס שורדים למעלה מחמש שנים

החוקרים הוסיפו כי ישנם מספר הסברים אפשריים להשפעה החיובית של פעילות גופנית בחולים עם מחלות ממאירות, הן לפני האבחנה והן לאחר האבחנה. הם מאמינים כי אלו שהקפידו על פעילות גופנית, נכנסו לניתוח והחלו בטיפול אדג'וונטי בכושר טוב יותר. בנוסף, פעילות גופנית עשויה להשפיע לטובה על רמות האינסולין והורמונים אחרים.

בקרב המשתתפים במחקר שהתאמנו באופן קבוע, נרשם סיכוי נמוך יותר לתמותה באופן כללי וסיכוי נמוך יותר לתמותה עקב מחלות לב וכלי דם. בחולים אלו לפעילות גופנית הייתה תועלת דומה כמו בחולים ללא מחלות ממאירות.

חשוב לציין, כי כשני שליש מהחולים עם ממאירות של המעי הגס שורדים למעלה מחמש שנים, ובסופו של דבר מתים מאותם גורמים המובילים לתמותה של חולים מבוגרים אחרים, כלומר, מחלות לב וכלי דם.